הכרעת דין בתיק ת"ד 5952-08-10

נגד הנאשמת הוגש כתב אישום, לפיו, ב- 29.09.09 בשעה 16.25 או בסמוך, בכביש 20 מדרום לצפון בסמוך ליציאה למחלף ארלוזורוב. פגעה הנאשמת עם רכבה ברכב בו נהגה אותה עת רחל מנדלסון מאחור. כתוצאה מכך נחבלה נוסעת ברכבה של הגב' מנדלסון. בנסיבות האמורות לעיל, סרבה הנאשמת למסור פרטיה. הנאשמת מואשמת בניהגה בחוסר זהירות בניגוד לתקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961. ואי מסירת פרטים עבירה על תקנה 144 (א) (3) לתקנות התעבורה וסעיף 38 (1) לפקודת התעבורה.

הנאשמת הודתה בגרימת התאונה וכפרה בעובדה כי לא מסרה פרטים ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העידה רחל מנדלסון לדבריה היא נהגה ברכבה, בנתיבי איילון מדרום לצפון היה עמוס, פתאום קיבלה הנהגת מכה מאחורה ברכב. גב' מנדלסון נעצרה מצד ימין בשולי הכביש. ראתה שהנזק אינו גדול, והייתה בדרכה חזרה לרכב. הנוסעת שישבה במושב האחורי קראה לה ואמרה שהיא קיבלה מכה בראש. גב' מנדלסון פנתה לנאשמת בבקשה לקבל פרטיה. הנאשמת אמרה שלא קרה שום דבר וסירבה למסור פרטיה. הגב' מנדלסון רשמה את מספר הרכב של הנאשמת. ומסרה את הפתק למשטרה. אחרי 10-15 דק' הבחורה מאחורה אמרה שהיא מרגישה לא טוב, הגב' מנדלסון לקחה אותה לבית החולים. לדברי גב' מנדלסון "הנהגת שפגעה בי אמרה לי תעזבי אותי אני נוסעת."

בחקירה נגדית נשאלה הגב' מנדלסון האם הנוסעת מאחור התלוננה על מכאובים בראשה לאחר קרות התאונה עת הנאשמת עזבה כבר את המקום. על כך השיבה כי אין זה נכון והגב' מנדלסון פנתה לנאשמת בזמן עמידתן בשוליים והודיעה לה כי נוסעת ברכבה נפגעה.

עדה נוספת מטעם התביעה הייתה ניילני לובנה נוסעת מאחור שישבה ברכבה של הגב' מנדלסון.

לדבריה הן נסעו לפתע חשה מכה ברכב מאחור. קיבלה מכה בראשה חשה שלא בטוב והחלה להקיא. הגב' מנדלסון יצאה מהרכב ואמרה "שזה לא קרה כלום". הגב' מנדלסון שאלה אותה אם היא מרגישה לא טוב? לאחר שהנוסעת השיבה כי אינה חשה בטוב. יצאה שוב הגב' מנדלסון בפעם השנייה. הנאשמת לא רצתה לתת את פרטיה, הגב' מנדלסון חזרה לאוטו בפעם שלישית ורשמה את מספר הרכב. הנוסעת בעקבות התאונה הובלה לביה"ח. הוגשה תעודה רפואית של הנוסעת ממנה עולה כי היא סבלה מצליפת שוט בצווארה.

בבית המשפט טענה הנאשמת כי הייתה במקום "רכבים מנעו ממנו להשתלב שמאלה, כאשר הסטתי את המבט לשמאל על מנת לבקש מהנהג להשתלב, לא שמתי לב אבל הרגל שלי לא הייתה לחלוטין על הברקס. נכנסתי ברכב שלפניי במהירות של 5 קמ"ש". הנאשמת ראתה כי לרכב בו פגעה לא נגרם נזק. מהרכב בו פגעה סימנו לה לעצור ואכן עשתה כן. לדברי הנאשמת היא לא יצאה מהרכב. הגב' מנדלסון יצאה מרכבה, אמרה לה שלא קרה דבר. מדובר במפגש חד פעמי. הנאשמת חזרה להשתלב בנתיבים. "זו פעם ראשונה שהייתי מעורבת במצב כזה, לא ידעתי שגם אם קרה נזק או לא צריך להחליף פרטים. שנינו אמרנו שלא קרה שום דבר ונפרדנו לשלום."

לאחר ששמעתי את הצדדים, השתכנעתי כי התביעה עמדה בנטל הוכחת האשמה. 

הנאשמת למעשה, לא כפרה בהאשמה באחריות לגרימת תאונת הדרכים, זאת בשל חוסר זהירות. שגרמה בעטיה לתאונה, עת לא שמה דעתה לדרך ופגעה ברכבה של הגברת מנדלסון מאחור. הנאשמת אף במהלך העדות הודאתה בפני בגרימת התאונה.

המחלוקת נתונה לשאלה אחת בלבד, האם הנאשמת הייתה צריכה לתת פרטיה שמא לאו? טוענת הנאשמת כי לא נדרשה למסור פרטיה. מנגד טוענת הגב' מנדלסון כי ביקשה פרטי הנאשמת אולם נענתה בסירוב.

בתקנה 144 לתקנות התעבורה נקבע כדלקמן:

מיום 1.7.1970

תק' (מס' 3) תש"ל-1970

ק"ת תש"ל מס' 2501מיום 1.1.1970 עמ' 728

הוספת פרק רביעי

144. (א)  נוהג רכב המעורב בתאונה שכתוצאה ממנה נהרג אדם או נפגע, יפעל לפי הוראות אלה:

.....

 (3)                   ימסור לשוטר, או לאדם שנפגע או לנוהג רכב אחר המעורב באותה תאונה, או לכל נוסע או אדם שהיה בחברתו של הנפגע, את שמו ומענו, את מספר רשיון הנהיגה ומספר הרישום של הרכב שהוא נוהג בו ושם בעליו ומענו, ויציג לפי דרישתם את רשיון הנהיגה, רשיון הרכב או תעודת הביטוח ואת תעודת הזיהוי שלו אם היא נמצאת ברשותו וירשה להעתיק כל פרט הרשום בהם;